בן רבקה ורפאל. נולד ביום כ"א בכסלו תשנ"ח (19.12.1997) בבית שאן. ילד שישי במשפחה, אח צעיר למיכל, דודו, אורון, חופית ובר.

אור גדל והתחנך בבית שאן. בחטיבת הביניים ובתיכון למד ב"מקיף דתי אורט" בעיר. בבית הספר היו הישגיו הלימודיים נאים, ומבחינת התנהגות הצטיין ועורר השראה.

ילד עדין וטוב, הוא היה אהוד על הכול. היו לו חברים רבים וחיי חברה ענפים. בילדותו אהב לשחק כדורגל.

מגיל שלוש-עשרה החל להתעניין בדת ועסק בלימודי יהדות בכל זמן פנוי. זה היה מרכז עולמו. בכולל שבו למד, סמוך לבית המשפחה, חש כמו בבית.

משפחתו הייתה חילונית, ולכן אור חי בין חיים חילוניים לחיי מסורת ודת. הוא הצליח לשלב ביניהם, אך זה לא היה קל. כך, למשל, יצא לבלות עם חבריו החילונים, אולם העדיף להעביר את זמנו בלימודי דת. כשהחל לשמור שבת, הצטרפה אליו אימו רבקה כדי לתמוך בו.

ביום 4.8.2016 התגייס לצה"ל. תחילה שובץ בגדוד החרדי "נצח יהודה" של חיל הרגלים משום שהיה לו חשוב לשרת בצבא ולהמשיך לשמור מצוות באופן מלא. לאחר מכן שירת בחטיבת "אגרוף הברזל" של חיל השריון במסגרת החיל הכללי, ובתקופה זו חזר מדי ערב לביתו וכך עלה בידו להמשיך ללמוד בכולל בתקופת השירות הצבאי.

חיילים ומפקדים סיפרו עליו שהיה שקט וביישן, ומילא את כל מטלותיו. מדי פעם היה ניגש למפקדיו בראש מורכן ומבקש מהם בצניעות ובנימוס להשתחרר כדי ללוות את אביו החולה שהתאשפז לעיתים תכופות בבית החולים. הם לא יכלו לסרב לבקשתו שהוצגה בצורה כה כנה וענווה.

אור היה נשמה טובה מלאת אהבה ונתינה. הקשר בינו ובין אביו רפי היה מיוחד וחם. הוא עזר לו בכל דבר שנזקק לו, התלווה אליו באשפוזים והתפלל בעבורו. הרופאים של אביו נדהמו מכמות הנתינה והעוצמה שיש בו. לאימו עזר במטלות הבית – סייע בניקיון ובקניות. עבור הוריו שימש משענת איתנה, ליווה אותם בכל צעד והתחשב בהם מאוד.

לא רק להוריו עזר, אלא לכל מי שביקש. כאשר שמע שמצבו הכלכלי של מכר הוא בכי רע, ביקש מאימו לעזור ולתרום ככל יכולתה, וכאשר היא סיפרה לו על מקרה קשה בעבודתה עם קשישים, היה מתגייס לעזור. מלבד זאת ליווה קשישים, למשל בחציית כביש, ונהג להקשיב לאנשים שסיפרו על בעיותיהם ולנסות לעזור.

הקשר עם אֶחיו היה טוב. בעיקר היה קרוב לאחותו בר, הקרובה ביותר אליו בגיל, והם היו חברים טובים. גם עם אחיו דודו היה קשר מצוין.

אור חלק כבוד לכולם, והדבר הורגש כאשר דיבר ביראת כבוד למפקדיו ואפילו עם אחותו הבכורה מיכל. היה לו קשה לראות אנשים עצובים, ומצד שני התרעם כשראה אנשים מתחצפים או נוהגים בחוסר כבוד לזולת. הוא הקפיד לדרוש בשלומם של סובביו ורצה לגעת בכל אדם שפגש. בשל כך רבים בעיר הכירו אותו, ובכלל זה ילדים קטנים, קשישים בבית הכנסת ועובדים זרים המטפלים בקשישים.

בלילה שבין רביעי לחמישי, 14.6.2018, נסע ברכב המשפחתי ונקלע לתאונת דרכים חזיתית בכביש 716, בין קיבוץ עין חרוד לצומת יששכר. כוחות ההצלה קבעו את מותו במקום.

סמל אור עמר נפל בעת שירותו ביום א' בתמוז תשע"ח (14.6.2018). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שאן. הותיר הורים, שלוש אחיות ושני אחים.

אימו רבקה אמרה: "העיר אינה שוכחת את אור, כולם ממשיכים להזכיר לבני המשפחה את המעשים הטובים של אור. הוא ממשיך להיות מונצח בסיפורי האנשים".

הרב פנחס, שלימד אותו בבית המדרש, אמר: "לדבר על אור בזמן עבר זה עדיין לא נתפס. כשמו כן הוא היה – אור גדול. אור למשפחה, אור לחברים שלו, אור לקהילה ולכל הסביבה. הנקודה הכי עוצמתית שלו הייתה היחס הנדיר שלו לכל אחד, גדול כקטן. אור היה אהוב בחברה בצורה שבלתי ניתן להבין. אין אחד שיכול להגיד מילה לא טובה עליו. הוא היה מעמודי התווך בבית המדרש. הייתה לו נשמה של אדם גדול שאנחנו היינו עומדים ונפעמים מגדלות הנפש שלו, מהיחס שלו לאנשים, מהרצינות מצד אחד ומהחיוך הנצחי מצד שני. מאז הכול נעצר. זה לא דבר שאפשר להתכונן אליו או להיערך אליו. פתאום הוא נקטף בבת אחת. אור כבר לא איתנו פיזית, אבל אני בטוח שהאור שלו ימשיך להאיר פה. כל אחד פה מהחברים והמשפחה רוצה להמשיך את המורשת שלו ולקחת איזו תכונה ייחודית שלו".

ראש עיריית בית שאן, רפאל בן שטרית, ספד לו: "אור ז״ל – כשמו כן הוא – הפיץ אור של שמחה וטוב לב על כל סובביו וחבריו. על אף גילו הצעיר היה המשענת של המשפחה, בחייו סלל נתיב מואר של ערכים, כיבוד הזולת, אהבת אלוקים ואדם. עיר שלמה בוכה וכואבת את מותו של עלם חמודות שנקטף בדמי ימיו באופן טרגי כל כך".

בשכונת אליהו בבית שאן נבנה כולל על שמו של אור, ובכולל שבו נהג להתפלל נתלתה תמונה גדולה שלו לעילוי נשמתו ולזכרו.